האם הגירה יכולה לחזק זוגיות?

רוב האנשים מניחים שהגירה היא אחד האתגרים הגדולים ביותר שזוג יכול לעבור.

והם לא טועים.

מעבר למדינה חדשה מערער כמעט כל עוגן מוכר: שפה, משפחה, חברים, קריירה, תחושת שייכות ולעיתים גם את הזהות שלנו.

לכן אין פלא שרבים שואלים אותי בקליניקה:

"האם ההגירה הרסה לנו את הזוגיות?"

אבל אחרי שנים של עבודה עם זוגות מהגרים, ולאחר המחקר שערכתי במסגרת הדוקטורט שלי, התחלתי לשאול דווקא את השאלה ההפוכה:

האם ייתכן שהגירה יכולה גם לחזק זוגיות?

התשובה, כמו שקורה לא פעם בפסיכולוגיה, מורכבת.

לפעמים כן.

לא משום שההגירה קלה.

אלא משום שהיא מאלצת אותנו לעצור ולבחון מחדש מי אנחנו, מה באמת חשוב לנו, ואיזה חיים אנחנו רוצים לבנות יחד.

כשהקרקע זזה מתחת לרגליים

בארץ שבה גדלנו, הרבה דברים מובנים מאליהם.

המשפחה קרובה.

החברים מכירים אותנו שנים.

השפה טבעית לנו.

אנחנו יודעים איך הדברים עובדים.

אבל בהגירה, כל אלה כבר אינם מובנים מאליהם.

ופתאום בני הזוג נשארים, במידה רבה, זה עם זו.

עבור חלק מהזוגות, הקרבה הזו יוצרת עומס, בדידות ותסכול.

אבל אצל אחרים היא יוצרת משהו אחר לגמרי.

היא מזמינה אותם לבנות מחדש את השותפות שלהם.

לא מתוך הרגל.

אלא מתוך בחירה.

לא כל משבר רק שובר

בשנים האחרונות הולך ומתרחב המחקר על צמיחה פוסט־טראומטית (Post-Traumatic Growth). אחד הרעיונות המרכזיים בו הוא שלאחר אירועי חיים מטלטלים, חלק מהאנשים אינם רק חוזרים לתפקוד הקודם שלהם, אלא מפתחים דרכי חשיבה חדשות, מערכות יחסים עמוקות יותר, סדרי עדיפויות שונים ותחושת משמעות מחודשת.

חשוב לומר: צמיחה אינה מבטלת את הכאב, ואינה מצדיקה אותו.

איש אינו צריך לעבור משבר כדי לצמוח.

אבל לעיתים, דווקא הטלטלה מאלצת אותנו לעצור ולשאול שאלות שלא היינו שואלים אחרת.

גם הגירה אינה טראומה עבור כולם.

אבל עבור רבים היא בהחלט טלטלה קיומית.

היא מערערת את תחושת הביטחון, השייכות והזהות, ומכריחה אותנו לבחון מחדש מה באמת מחזיק אותנו.

מה ראיתי במחקר שלי?

במהלך הראיונות שערכתי פגשתי זוגות שעברו קשיים לא פשוטים.

געגועים.

בדידות.

פערים בתעסוקה.

לחצים כלכליים.

חוסר ודאות.

אבל אצל חלקם קרה גם משהו נוסף.

הם התחילו לדבר אחרת.

להקשיב אחרת.

לקבל החלטות יחד.

לגלות כוחות שלא ידעו שיש להם.

להעריך מחדש זה את זו.

ולפעמים אפילו להרגיש שהם הפכו לצוות טוב יותר משהיו לפני המעבר.

לא מפני שההגירה הייתה קלה.

אלא מפני שהיא אילצה אותם לבחור, שוב ושוב, איך להיות בני זוג בתוך מציאות חדשה.

שמתי לב שגם הזוגות שהסתגלו טוב יותר לא היו בהכרח אלה שחוו פחות קשיים.

הם היו אלה שהצליחו למצוא משמעות בתוך הקושי.

להכיר באובדן, מבלי לתת לו להגדיר את כל סיפור חייהם.

הכרת תודה אינה חשיבה חיובית

כשאנחנו שומעים את המילים "הכרת תודה", קל לחשוב על אופטימיות או על רשימות של דברים טובים שקרו היום.

אבל בעיניי, הכרת תודה עמוקה אינה הכחשה של המציאות.

היא אינה אומרת שהכול מושלם.

היא גם אינה מבקשת מאיתנו להתעלם מהגעגועים, מהבדידות או מהאובדן.

להפך.

היא מאפשרת לנו לראות את התמונה המלאה.

אפשר להתגעגע להורים שנשארו בארץ, ובאותו הזמן להיות אסירי תודה על החיים שבנינו כאן.

אפשר להצטער על הקריירה שהשארנו מאחור, ובו בזמן להעריך את ההזדמנויות החדשות שנפתחו.

אפשר לכאוב את מה שאיבדנו, מבלי להפסיק לראות גם את מה שהרווחנו.

אולי זו אינה רק הכרת תודה.

אולי זו היכולת להעניק משמעות חדשה לחיים כפי שהם.

אופטימיות אינה נאיביות

גם אופטימיות זוכה לפעמים ליחסי ציבור גרועים.

נדמה שאנשים אופטימיים פשוט מתעלמים מהמציאות.

אבל אופטימיות בריאה אינה האמונה שהכול יהיה מושלם.

היא האמונה שגם אם יהיו קשיים, נוכל להתמודד איתם.

לא:

"לא יקרה שום דבר רע."

אלא:

"גם אם יקרה, נמצא דרך."

זו עמדה שמעניקה תחושת מסוגלות וחוסן דווקא בתקופות של חוסר ודאות.

זוגיות אינה רק אהבה. היא יצירה משותפת.

הגישה האקזיסטנציאלית מלמדת אותנו שהחיים אינם רק מה שקורה לנו, אלא גם האופן שבו אנחנו בוחרים לפגוש את מה שקורה לנו.

הגירה שואלת את בני הזוג שאלות שלא תמיד נשאלות בשגרה:

איזה חיים אנחנו רוצים לבנות?

על אילו ערכים לא נוותר?

מה נותן לנו תחושת בית?

מי אנחנו הופכים להיות?

אולי זו השאלה החשובה ביותר.

מפני שהגירה אינה רק מעבר בין מדינות.

היא מעבר בין זהויות.

והזוגות שמצליחים לצמוח אינם בהכרח אלה שלא חוו משבר.

אלא אלה שהצליחו לבנות לעצמם סיפור חדש, משמעות חדשה ותחושת בית חדשה.

אולי זו המתנה הלא צפויה של ההגירה

אני לא מאחלת לאף זוג לעבור קשיים.

אבל אני כן מאמינה שלפעמים דווקא התקופות שמטלטלות אותנו הן אלה שחושפות את הכוחות שכבר היו שם, רק שעדיין לא הכרנו.

אולי זו הסיבה שיש זוגות שמסתכלים שנים אחר כך על התקופה הקשה ביותר בחייהם ואומרים:

"לא הייתי רוצה לעבור אותה שוב."

ואז, אחרי רגע של שקט, מוסיפים:

"אבל היא הפכה אותנו לזוג שאנחנו היום."

אולי הגירה אינה רק מבחן לזוגיות.

אולי, עבור חלק מהזוגות, היא גם הזדמנות לבנות אותה מחדש.

לא על בסיס הרגלים ישנים.

אלא על בסיס בחירה.

משמעות.

ושותפות עמוקה יותר.